<h1>או"ז שו"ת סימנים תשס"ב, תשס"ג</h1>
<h2>דף ע.</h2>
ועוד מעשה שהיה לוי עשיר גדול והיה לו בן והלך ללמוד תורה למלכות אחרת ובתוך כך מת לוי ולקח הדוכוס כל אשר לו וכשחזר בן לוי הי' דואג מאוד כי לא היה לו כלום ואמרה לו אמו אל תדאג כי עוד יש בידי שתוכל בטוב להתפרנס ושלחה אמו אחרי אחותה ואמרה מה שיש לי בידך תן לזה לבני ונתנה לו י' זקוקים של זהב ושוב חזר ונתנם לה לשמור כי לא היה רשאי להראות עצמו שהיה לו פחד מן הדוכוס ושוב היתה אחות אמו משיאה בתה והיתה צריכה לזהב לתקן תכשיטין לבתה ואמרה לו אקח מזהב שלך ואתן לה ואח"כ אפרע לך ואמר לה כן תעשי גם הגידה לו שנתנה ממעותיו ליהודית אחת י"ב ליטרין בחצי ריוח וליהודית אחת כך וכך ואח"כ מתה פתאום ולא צותה את בתה והלך בן לוי אצל בעלה ואמר דע לך יש לי זהב ביד אשתך וענה לו בעלה אם אתה יודע שהם שלך תקח ונחסר מן הזהב ה' רבעים ושוב אמר בן לוי לבעלה אותם י"ב ליטרין שביד פלונית הם שלי וענה לו טוב הדבר אם אתה יודע שהם שלך תקח והלך אצל האשה וענתה לו אמת היא הלוותה שלי אבל לא אמרה לי שהם שלך אלא כך בסתמא נתנה לי ועתה בעלה אינו רוצה ליתנם לו ובן לוי אמר בזה תדע שהם שלי שלא היה יודע בהן שום אדם שהם ביד אותה אשה כי אם אני. יצחק בר משה נב"ה.
ועל הזהב שנחסר לבן לוי ה' רבעים וראובן לא ידע אנה לקחה הזהב לתקן תכשיט מסתמא מזה הזהב לקחה ישבע לוי שנחסר לו ה' רבעים ויטול. אם הבעל תיקן תכשיט לבתו נראה דנאמן בלא שבועה אין לך משיב אבידה גדול מזה כי לוי לא הפקיד אצלו ואעפ"כ הודה לו. ועל הי"ב ליטרין שאמר לו תקח מיד הנפקדת ושוב חזר בו אע"ג (דתנן) [דת"ר] [ב"ב נ"א, ע"ב] קיבל מן האשה יחזיר לבעלה ואפי' אמרה בשעת מיתתה של פלוני הן איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו, כל זה מיירי שאין שם תובע אבל אם יש שם תובע אם הוא אמיד יחזירם לתובע וסבורני דהני תרי לישני דחזקת הבתים פי' הכי אי מהימנא לך אם אין שם תובע אלא על פיה יש לך להחזיר כו' ואיכא דאמרי אם אמידי לך פי' אם הן תובעין אותך ואמידי כי הואיל והוא ציותה והם תובעים יחזירם להם ואי לא אמידי וגם לא מהימני יעשה פי' לפירושו וה"מ דלא יהיב סימנא התובע [אבל אי יהיב סימנין] מהדרינן בסימנין אפי' מיתמי דאמרי' בפרק איזהו נשך [ע', ע"א] דוקא דהבא אבל דבר המסויים לא דילמא פקדון נינהו ואתא מריה ויהיב סימנא ושקיל להון ופר"ח ש"מ דעל ידי סימנין מפקינן אפי' מיתמי ועיקרו בכתובות בפ' הכותב [פ"ה, ע"ב] ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתי ציירן בסדינא בי ר' מייאשא שכיב ר' מייאשא ולא פקיד אתא לקמיה (דר"נ) [דרבי אמי] אמר חדא ידענא דלא אמיד ותו הא יהיב סימנא אלמא דמנין הוי סימן אפי' להחזיר פקדון אע"ג דהתם הוה אמר דציירן בסדיניה הא נמי שאמר כך וכך ביד פלוני ונמצאו דבריו אמת כיון דליכא מאן דתבע ליה ולא דמי לההוא עובדא דשומשמי פ' האשה [קט"ו, ע"ב] דאמר אתרמויי אתרמי דהתם הנפקד כופר וטוען שלי הם ושלך החזרתי לך. וירבה מזלך. ותצליך בתורתך. כחשקי שמחה בר שמואל.
